בהעדרו של בעלי שיחיה.. אני לא מרבה לצאת בערבים ( נו..לא יוצאת). השמש שוקעת סופית החל מהאביב ב:21:00 מה שאומר שמשעה זו ולמשך השעתיים הבאות, אני מסיימת אט את היום. לא אחלוק איתכם את פעולות הסיום - מיותר ואישי אבל מה שחשוב לומר דבר בשבחי ה-לאט.. מגיעה למיטה.
בהעדר טלביזיה או כל מכשיר קליטת שטויות אזוריות ועולמיות אחר, השינה שלי שקטה ובלתי מופרעת ואפילו חלומות באים ומצליחים להיחרט קלות עד הקימה בבוקר.
הקימה מוקדמת- אבל הצלחתי לסגל אורחות קימה חדשים: הסתגלות איטית למעבר בין לילה ליום. ת ע נ ו ג . הספר שליד המיטה נלקח על הבוקר ואני קוראת.. ואז מוכשרת ליום החדש- נעה במרחבי הדירונת. מתרגלת למזג האויר ההפכפכך. למשל מאתמול בערב וללא הפסקה יורד גשם. על מסך האנדרואיד מופיע "Light rain"- אין לנו כזה. ברכה לאדמה, באסה להולכי על 2.
ארוחת בוקר וקפה ראשון מול המחשב. מתקתקת טקסט חדש (
 |
| פוסט בלי תמונה- מה שווה?! דוגמה לפריחות שליוו את השבועיים האחרונים בפריז בכל מקום וכל כך יפה. |
עובדת במקביל על כמה טקסטים ורעיונות), מיילים, מכתבים והבלוג. 10:30 זה הזמן שבו פריז מוכנה אלי ואני איליה. בוחרת יעד ועד 16:00 אני בחוץ. ואז חוזרת לחלק השני והמאוד מיוחד –לסיטה. פה יש אינטראקציה מענינת ושוטפת אודות אמנות ויצירה, פעילויות ( סטודיו פתוח, work shops, קונצרטים, הקרנות) שיחות סטודיו עם אמנים ותהליכים\מהלכים שהתחלתי עם אמנים- שממשיכים כמעט כל הזמן. מאוחר יותר מתחברת שוב למקלדת בחדר : עבודה, מיילים ולעיתים נדירות צופה בסרט שנצרב. הלילה ראיתי את "הנאהבים מפונט נף"ליאוס קרקס ביים (ליהי- תודה!) על פריז שלידי, על שוליים חברתיים, על אהבה ענקית, על הזנחה אנושית והמון פאתוס עם ג'ולייט בינוש בתפקיד יוצא דופן. סרט משנת 1990 מאוד אמנותי. נדרשת סבלנות, ראש פתוח ונכונות להנות מאהבה..
אפי יקרה, בנדיבותך, נותנת לנו הצצגה לתוך סדר יומך ה"כל כך" שונה מ"סדר יומך הישראל". האמת? מעורר קינאה...אבל קנאה טובה של משהו לשאוף אליו, התעוזה להגשים חלומות אישיים. חיבוק גדול של געגועים עזים!
השבמחק