מוזיאון רודן must do
יש פנינים נפלאות שאסור לוותר עליהן.
חיכיתי 5 חודשים "שיבוא לי", וכשבא.. ביקרתי בו פעמיים באותו השבוע .
המוזיאון בשיפוצים. הגן –לא. זהו המוזיאון העצמאי היחידי(!) שאינו מקבל יורו אחד
ממשלת צרפת ונאלץ להפריט עצמו במיני תחבולות .למשל ראיתי הכנות לחתונת ערב בגינת המוזיאון..
אבל זה לא חשוב כי מה שנשאר זו
האימפרסיה העמוקה שמשאירים הפסלים החזקים הללו. שערי הגיהנום על פי 'התופת' של
דאנטה האיטלקי, אזרחי קאלה ( הסיפור על האזרחים שהתנדבו להיכנע כדי שעירם לא תימסר
לאנגלים.. מלחמת 100 השנים בין אנגליה לצרפת), הפסל של ויקטור הוגו והמוזה, הפסל
של בלזק.. אדם החושב שמוצב נפלא בגן וכך הלאה. עם הפטיש שלי לפרחים ולפריחה
המטורפת שבעיר, התמוגגתי מגינת הורדים הפורחים בגן של רודן . זה לא הגן של קלוד
מונה בז'יברני, וזה אפילו לא הגן שרודן אהב, ואין בו טיפת פראות או בר, אבל נעים
בו ויפה כל כך.
לא לוותר בשום ביקור הבא בפריז.
 |
| 'שערי הגיהנום' על פי 'התופת' של דנטה יוצא מן הכלל. האיש החושב נעשה לפסל הזה ונגזר ממנו והוגדל. |
 |
| 'אזרחי קאלה'- ההעמדה יוצאת מן הכלל כשמהרחוב יש חלונות שמשאירים את האופציה לראות את הפסל- תמיד |
 |
| הפטיש שלי לפרחים.. אז אחריח הפריחות המטורפות כשהעצים נראו כסלסלות פופקורן בשלל צבעים, הגיע תורם של הוורדים אי אפשר לתאר, או להעביר את הריח. ס ו ף .. |
 |
| העמדה מצויינת ומפתיעה ל'אדם החושב' בגינת רודן. יש רפליקה אחת לפסל הזה ברמת החייל בחברת היי טק ששמה נשכח ממוחי.. כמה חבל שזה לא מוצג כך. |
 |
| בלזק- בגלימת נזיר כי כך כתב.. פסל שזכה בתחרות ולא הוצב.. כמה חשוב שיש לרודן מוזיאון ולא אמרתי דבר על 'איך יש לו מוזיאון'- סיפור מרתק כשלעצמו עם מוסר השכל מפה לירח. |
על ההבדל בין אצלנו לאצלם:
בחודשים שעברו עלי כאן, מתוקף המרחק,
היעדר המידע הזמין, והזמן האחר שהיה בידי, מצאתי את עצמי בפייסבוק יותר מאשר קודם.
איני מצטערת על כך. תודה לאל שאין בין אלפי (מביך) 'חברי'- מתלהמים מהסוג שאני מתעבת,
שבשבילם הפייסבוק הוא זירת התגוששות והחצנה ולא זירת תקשורת ומידע. בכל מקרה
הפייסבוק מצליח להעביר רוחו של מקום. כך היה לפני הבחירות וכך קורה גם לגבי דברים
קטנים כגדולים.
אני רוצה להתייחס למילים לא טובות
שקראתי היום בפייסבוק של גליה יהב- מבקרת רצינית ( ואולי יחידה היום) של אמנות- מילים
של ביקורת על הסגל המרכיב את בית הספר (שהיה לפיסול)- 'בסיס' שפתח את משכנו החדש בהרצליה
בימים אלה. אני עוקבת אחרי בית הספר כ-15 שנים. לא מתחילתו אבל מספיק זמן. המצנטית
( לגמרי.. בלי טיפת התנשאות, או שאר דברים רעים) דוריס ארקין - תומכת בו באופן
פעיל ובנתה בית ספר לפי מה שראתה לנגד עיניה, עם מקבץ מורים שבחרה ואח"כ בחרה
להם את מי שינהיג.( היום דורצ'ין עד השנה- דוד זונדלביץ)
יצא לי להכיר מעט מהגברדיה הזו- את ליאו
ריי ( יוצא דופן בשפתו הצבעונית והציורית וביחסו האחר אל סביבתו) ואת דוד זונדלביץ
הפסל ( שפסלו דיזינגוף על הסוס מול לגלריה 'זומר' ידוע למדי..) . את צביקה קנטור
ואחרים. יצא לי לאצור תערוכות משלהם. הכרתי את יצירתו של משה שק ז"ל שלימד
בבסיס והצגתי בתערוכה בגלריה העירונית לאמנות בראשל"צ. יתכן ויש מקום לחשוב
על מגדר בהקשר של הרכבת סגל הוראה אבל בודאי שלא זה מה שקובע . יש לברך על כך שיש
קולות המערערים על ההגמוניה של בתי הספר הגבוהים לאמנות, יש לעודד ולהפסיק לעצור
כל תנועה במרחב באמצעות מילים פסקניות , מחרחרות ריב ומדון.
אני מסתובבת בפריז ורואה המון, כל יום
תערוכה אחת לפחות- ריבוי קולות .. ויודעת שבארץ איננו מכילים כלום.. כך במילים
שלנו, כך במעשינו, וגומר בפוליטיקה ובאלימות. תחשבו על זה.
כבר חוזרת לכתוב על פריז.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה