מצד אחד פיגועי טרור נוראים בפריז לידי במארה, ומחר כאן מתחת לאף שלי -הפגנה\ צעדת מיליון בהשתתפות כל מנהיגי אירופה (בלי שלנו.. אי אפשר לאבטח אותו... הזוי) אז במקומו של ביבי, יהיה כאן ליברמן, וכיון שליברמן לא מייצג את דעותי הפוליטיות, אהיה שם בשבילכם, בשביל דעותי המתונות והליברליות, בשביל שאי אפשר לא להיות שם וזה כאן, והנה הפכתי בעל כורחי מאוצרת\ עוצרת אמנות בפריז לכתבת טרור בשטח.. (טוב שלא בשטחים).
אז מה הדילמה..
אני רוצה לספר על ההתמקמות הזו מחדש
ולא יכולה, צריכה פיסקה שלמה קודמת על מה יהיה ועוד פיסקה שלמה יקח לי להסביר
כמה מגוחך היה הניסיון הראשון שלי לכבס במכונות עם הז'יטונים למטה.. שנועדו למדבר
ולבדואי זקן ועצבני. לא לי. מכונת הייבוש סרבה לפעול אחרי שהאכלתי אותה בז'יטון, ואז
הסביר לי האיש בקבלה, בעזרת הידיים..(ז' נה פה פרלה פרנסה) שעלי לדפוק אותה \ עליה (..אשכרה!). מזל שהאיש
החזק שלי היה עדיין כאן, שניה לפני תזוזה מפריז, והספיק להרביץ למכונה פעמיים והיא
הסכימה לייבש. אה.. ליבש בכאילו.. איך ב-30 דקות? איך? אפילו במדבר המזה"תי
לוקח יותר. בקיצור המיני\ ליטל- דירה שלי , הפכה באחת לחדר שמזכיר את גגות קהיר או
הודו עם כבסים תלויים בכל מקום על קולבים, ומפזר החום התחיל לתפקד במרץ. -------- 8 שעות אחרי.. הכביסה כמעט יבשה, החדר נקי,
הנר הריחני עושה את העבודה ואני איתכם לספר לכם על החגיגה האמיתית היום-
התערוכה 'inside' בפאלה דה טוקיו- (ננעלה היום).
בחצי אוזן שמעתי עליה אתמול במפגש הראשון של האמנים
כאן, עפתי איליה ואח"כ ובזמן השוטטות 'עפתי עליה'.
וואהו. אני צריכה מנוחה של שבוע לעיכול התערוכה שהיא בבחינת ספר לימוד נפלא עבורי.
למי יש שבוע ? מחר הפגנה, ויום של כנסיות .. אז יאללה תפנימי ומהר ותספרי:
פאלה דה טוקיו- חלל עצום ומאוד 'רף'-לא
מטופל, הכל אפשרי בו. בתורים לתערוכה המוני צעירים משתרכים בחוץ בקרירות הפריזאית (לי יש כרטיס
איקו"ם..עפה קדימה..). מחמם את הלב, לראות כל כך הרבה צעירים בתורים לראות
אמנות.
ובפנים תענוג, ללקק את הידיים- תערוכת
נושא: 'Inside ' . הרבה מאוד אמנים מכל העולם
(לא מישראל) עשו עבודות 'סייט ספסיפיק' אבל גם עבודות חשובות הובאו מכל רחבי
העולם, ובעיקר מאירופה. ההרגשה שהאיצטדיון
המחולק הזה, מצד אחד מציג מקצוענות 'ליגה' ומצד שני הכל אפשרי בו ובסטייל. אפשר
שיהיו חדרים מפונפנים וחדרים אחרים נראים ככאוס גמור. הרגשתי כמו בביאנלה האחרונה
בונציה לפני שנתיים- המון מה לראות ותענוג עצום. אתה מהלך בתוך התערוכה כפי שמכוונים
אותך, אי אפשר לבחור דרך אחרת ואין לך מושג מה יהיה הדבר הבא, אתה נע כבקרביים של
מקום עצום מחוייה לחוויה. ילדים מסתובבים מתוך ענין, יש פינות לימוד בתערוכה לילדים , יש בית קפה כייפי שמגישים בו גם בריאות.. מוי כיף !
תמונות.. (ראו הוזהרתם יש הרבה היום..)
אנוח מחר (-:
 |
| אמנות רחוב מניו יורק של אחד האמנים הבולטים (ג'ון גיורנו\ משורר שעשה רבות להפיכת השירה לנגישה לכולם באמצעות אמנות רחוב) בשנות ה-60.  |
 |
| וידיאו של אמנית תיאלנדית שקוראת שירה למתים אנונימיים |
 |
| הכניסה המדהימה לתערוכה. מעל הקופות ובכל החלל המרכזי -מיצב עשוי ניילון נצמד ועברה בהרבה שכבות ש'אמיצים' או קלים= ילדים,  מרתקת.. נקרא " צא מהראש שלי" והקול שלו בוקע בחדר ריק שרק נורה מאיר את תקרתו ומהתקרה עוטף אותך הקול שלו.." צא מהראש שלי.. צא מהחדר" וכולם שוהים חמש שניות לכל היותר ונסים.. מכירים את הקול הזה לפעמים בראש? |
 |
| זה מיצב הנילון הנפלא בכניסה לתערוכות. אצלת להפסיק להעביר תמונות למרות שיש לי עוד כל כך הרבה.. האינטרנט כאן כל כך איטי והתמונות הללו עלו במשך יותר מעתיים וחצי.. עייפתי. לילה טוב! - בחדר נקי, כשדנדון פעמוני הכנסיות של יום שישי ברקע, אחרי שיעור יוגה לעצמי מוסיקה טובה. אני ואני. |
הכנסתי אותי לאווירת החיים בפריז., השפה התרבות והאומנות. מחמם לקרוא שאלפי אנישם מכל העולם מבקרים בתערכוה באמצע החיים . אני מבינה שהתערוכה מאוד מקורית ובעוצמה רבת מימדים.
השבמחקגם אצלנו הכביסה על קולבים , ימים קרים מאוד והשמש משקרת.