22.1.15 קפה, תערוכות, מחול.. זה האוכל כאן..

תרבות זה האוכל כאן- נ ה ד ר !   

בית קפה פריזאי במרכז העיר: ליד קבוצת פועלים שעומדים בצהריים על בירה מהבר, ומולם צרפתים אופנתיים סועדים ארוחת צהריים, יש גם כמוני שהתיישבו ליד שולחנות 'לא ערוכים' בשביל הנואסט והבגט (מצאתי את המקיאטו האולטימטיבי עבורי וזה שמו כאן. הצרפתים מסרבים לקרוא לו מקיאטו- אבל זה- זה..). כל בית קפה נראה לגמרי 'פריזאי' כמו שאתם מדיימנים. למרביתם אופי דומה, יש מוצלחים יותר ויש פחות. דווקא האחרים שנפתחו כנראה על ידי כאלו ש'הצטרפתו' עם השנים- הם שווים יותר עבורי. יש להם את האופי שלהם.

הנואסט .
כל הבאגט שלידו נכנס אל קרבי..
עד הערב הרגשתי כמי שאכל עמוד חשמל של לחם עם חמאה וגאודה..
אבל ככה זה כשיוןשבים שעתיים על נואסט.. חייבים גם באגט

 

ליד הסיטה יש את ה'קפה או טק'.. מקום עם מיליון סוגי קפה שנטחנים במקום, תערוכה של פסלי עיסת נייר ענקיים, פינת ספרים שווים וקטלוגים של אמנות (הקפה הלפני אחרון עשיתי בחברת מיה אנג'לו והפואמות שלה)  והמון פינות ישיבה במיני צורות וגדלים. כל יום מוגש קפה דה ז/ור (סיפרתי כבר-נכון?) אז אתמול דגמתי את הקפה מקמרון. חזק ונהדר, כמו שציפיתי . (לא פחות נפלא מזה מאתיופיה ומרואנדה). בעיקרון אפריקה זה בון טון בפריז. קצת מצחיק איך הצרפתים עברו מקולוניאליזם 'ברוטלי' נקרא לזה, ל'מדינת הגירה', וחנויות שמחזיקות מלא קשקושים מאפריקה במחירי אירופה. 'כולנו אפריקה' (לא שהייתה להם ברירה).

קר מאוד.  אני מתעוררת למינוס 1 ובמשך היום קשה למעלות לטפס. והימים אפורים אז אני בוחרת לצאת למוזיאון במרחק הליכה קלה. מוזיאון פיקסו נפתח מחדש באוקטובר האחרון.. אחרי שנות שיפוצים . כאן אני מביאה את דעתי הפרטית אבל ממש ועוד ממש אחד- לא אהבתי. היצירות של פיקסו גדולות ונהדרות .  אני אוהבת בעיקר את התקופות המוקדמות שלו אלו שלפני- הקוביסטיות, מ-1900 וקצת), ואלו רבות מאוד. אבל השיפוץ החדש גזל את יופיו המקורי של הבית (בכל המדריכים מתואר הבית העתיק כשכיית חמדה). כמעט כל החלונות חסומים על ידי וילונות ואין לראות את מראה הגגות המקסים של המארה. קופסאות הגבס שנבנו כחדרים, תמוהות שלא נאמר מכוערות והתנועה ביניהן לא נעימה. מבלבלת. העבודות תלויות במעורבב בתחושה של חוסר סדר, ורק מיעוט הפסלים מקבל מקום נאות ומרגיש יושב 'נכון'. עליתי, ירדתי, הלכתי, הסתכלתי ולא אהבתי את הבנין והשיפוץ. כאילו הצליחו להסיר לגמרי את אופיו המקורי ולטעת כלום שעלה מליונים וגרר איחורים במסירת הפרויקט, ופיטורים של מנהלת המוזיאון ומה לא.. וזאת לטובת תפלות ארכיטקטונית. חבל. אבל פיקסו חזק גם אם הוא עומד על קיר לבן וסתמי. וצילמתי קצת ממה שאהבתי.

דוגמה רעה להעמדת 2 עבודות מעל פתח מיזוג אויר.

 

מוזיאון קוניאק גי- ממש קרוב, מרחק 50 מטרים ממוזיאון פיקסו נמצאת פנינונת פריזאית ולהבדיל ממוזיאון פיקסו זהו 'בית בכאילו'. איזה בעל הון מתחילת המאה ה-20 שהיה לו בית כלבו ענקי בפריז של תחילת המאה ה-20 והיה לו כסף ויכולת וצוות יועצים מקושקש- אהב לאסוף קשקושים של המאה ה-18, אוספים קטנים ולא חשובים אבל הסך- נותן איזו תחושה של מה היה כאן פעם.העיר פתחה מוזיאון וכנראה עם הרבה כסף פרטי שמשיך לזרום, והתוצאה היא חיוך מאוזן לאוזן כשמטיילים בין שטויות : תלבושת חצר של אנשי אצולה מהמאה ה-18, שבשכל רב נטעו ביניהן עבודות עכשויות של צלמים ואמנים בני תקופתנו. מעצב העל כריסטיאן לקרואה העמיד בקומת הגג המרהיבה תלבושות בנוסח לקרואה שמתכתבות עם הקיטש שבקומות מתחת. ואת הכל מתבלים הסברים בארבעת הקומות על החברה, על אורח החיים במאה ה-18. דוגמה פריזאית מוצלחת לאופציות שטיול אקראי בעיר- מאפשר. לא הייתי מגיעה למוזיאון לולא- התעייפתי מפיקסו וענין אותי להציץ לחצר הבית. דודות מבוגרות מגיעות למוזיאון ומסתובבות מאושרות בין חדרי ה'לכאורה בית' הזה. קצת אחרת .

חדש ליד ישן - עבודות צילום של אמנים עכשויים ליד פסלים מהאוסף ההזוי

 

ש

כריטיאן לקרואה מעצב-על מאה ה-20-
דוגמה קיטשית ורעה שמשתלבת נהדר

שיעור צרפתית ראשון- המקום מציע שיעורי צרפתית קבוצתיים בתשלום. קבוצה אחת לכל הרמות – ביחד. מורה צרפתיה שלא עושה שום חסד ומפטפטת בצרפתית שוטפת עם הסטודנטים וכולם יודעים קצת צרפתית (חוץ ממני) . דיעות שמאלניות, פרו צרפתיות, היסטוריה של צרפת, אינטלקטואלים ופילוסופים עכשויים.. אוכל, אופנה...4 שעות של ריכוז עילאי. דגתי 30 אחוז מהנאמר, ואל תשאלו איך. הבנתי. בעיקר כי לא היה זה שיעור רגיל. היא מפטפטת תרבות . שואלת כל אחד 'מה עשה בוויק אנד'- או 'אתמול' ומול התשובות העילגות משהו, היא לא מפסיקה להביע דעתה על הכל ..מתוך צרפתיות, כולה אומרת צרפתיות מצחיקה. (אכלת סושי? אההה זה נורא. סושי זה כמו מקדונלד. בפריז לאכול סושי.. ואז רבע שעה על המטבח הצרפתי וכך הלאה) .בתום 4 שעות אני נושמת מחדש. הכל יהיה בסדר.

 

פבל נהדר של פיקבו -יוצא דופן בהצבה,
ובעיצוב פנים של החדר

ימין -עומר מוסיקאי מטוניס, אמצע -ראידה אדון
שמעל- ארקדי זיידס- לאחר המופע

ערב-הופעת מחול של ארקדי זיידס (ישראלי) בתיאטרון הלאומי של שיילו. במטרו יצאנו: עומר המוזיקאי הטוניסאי בן ה-25 וראידה- השחקנית מ'ישראל ופלסטין' (תודה ראידה!) כדי לראות הופעה של ידיד של ראידה מישראל: עבודת מחול פוליטית. קטעי וידיאו קצרים שצילמו ילדים פלשתיניים באמצעות מצלמות וידיאו שניתנו להם על ידי פעילי 'בצלם' (להגנה על זכויות אדם) בשטחים. ראיתי בעבר קטעים שצולמו על ידי  צלמי 'בצלם'- ומטבע הדברים, הם היו תמיד קשים. ארקדי מציג עצמו על הבמה כאמן ישראלי . בכל קטעי הוידיאו המוצגים (וזה ייחודו של המופע), מופיעים רק ישראלים\יהודים. הצילום נעשה כאמור על ידי ילדים פלשתינים: חיילים מפרידים בין המון עוין של ילדי מתנחלים, ילד של מתנחל שיכור ומופרע בועט וצורח 'להרוג אותם' אל ערבים (אלו שמצלמים) . חיילים שומרים על בית ערבי (מפני המתנחלים), חיילים ישראלים מסלקים חבר כנסת קיצוני מן הימין, מתנחלים נגררים על ידי חיילים וכך הלאה.הוא חוזר שוב ושוב בוידיאו על הטייקים של הילדים ובגופו מחקה על הבמה שוב ושוב תנועות נבחרות של מתנחלים ושל חיילים. התוצאה הרפיטטבית קשה- חייתית, אלימה. מורכבות מטורפת. לטעמי לא מתאים לקהל צרפתי, פרו ערבי שמקבל כאן 'אקסטרה מייל' . הניואנס לא ברור מספיק. מתאים יותר לקהל ישראלי. או זקוק ךלשיחה מקדימה וסוגרת. כשהציג ב'תמונע' (וגם במוזיאון פתח תקוה)- לא לגמרי הובן. מורכב לנו, קשה לחיילים שלנו, כמה קשים הפכנו להיות.

בתערוכה שראיתי היום בז'ה דה פום (מקום נ ה ד ר בגני הטילרי לתערוכות צילום ווידיאו) מצוטט גרי וינוגראד (צלם אמריקאי) משהו כמו "כמה נפלא העולם הזה, שלפעמים נדמה שהוא מופיע כל יום –עבורי".  גם אני מרגישה כך.