הבוקר נסעתי למוזיאון ניסים דה קמונדו
כדי להצטלם לפרויקט צילום של אמנית פינית. הפנייה הגיע במייל המשותף, הרמתי את
הכפפה, הגעתי לשיחה מבהירה אצלה בסטודיו. קיבלתי משפט מפתח משל גורדייף (זה הזמן
לגלגל עליו ולבדוק מי היה ומה אמר.. מעשית ידעתי עליו משהו מעורפל. לא קראתי מספיק.
כעת הגירוי לקרוא גדל). בררתי עם עצמי מה אומר לי המשפט, ממנו הייתי צריכה לצאת
ולחשוב על מקום שמבחינתי מתייחס אל המשפט, שם אצטלם. התלבטתי ובסופו של דבר בחרתי בתפאורה הזו: ביתו
של אדם יהודי ממוצא ספרדי (ששום יהודיות לא ניכרת בבית או בחזותו) שהייתה בו אהבת
אמנות גדולה ותשוקה ליופי, צורך לנכס לעצמו פריטי אמנות ודקורציה ואח"כ בנדיבות
רבה בחייו החליט להורישם לאחר מות למוזיאון
לאמניות דקורטיביות. סופה של השושלת היה טרגי- לא נותר להם זכר בשואה. כל אלו השפיעו
עלי ואישררו את הרצון שלי להצטלם שם .אני והיופי, אני והתשוקה, אני ושכיות החמדה
אני והזיכרון ההיסטורי, ההיעדר לצד הנוכחות של חפצים.
ענין אותי אם ארגיש טבעי, אם אצליח
להתחבר למשהו מרוח הבית.
הצילומים הטובים ביותר (מבחינת
הצלמת) קרו במטבח. במקום בו אפשר היה
להתהלך בחופשיות, בו רק סירים, תנורים ומחבתות . שם הרגשתי אור רך- המגיע מהחלונות
הגדולים ואת הנועם שהמקום השרה עלי.
אחה"צ נעניתי לפנייה שקיבלתי
" לתת סיפור" לסופר שוויצרי שנמצא בסיטה. הוא " אוסף סיפורים"
מקליט אותם, ואח"כ מייצר משהו משלו מהשרשרת ..
רודולף איש נעים הליכות בשנתו ה-60
לחייו. מסודר כמו ששוייצי יכול להיות מסודר. הסטודיו היה כל כך נקי שהרגשתי שאני
חייבת למרק את שלי כשחזרתי. פסח לא פסח עלי.. רק איחר קצת להגיע.
על ארבע ועם סמרטוט הברקתי וניקיתי..
את נראית חפשיה , משוחררת ונינוחה במטבח ההוא , יפה לך . אני חש בחוסר , מחסור ,
השבמחקחסר לי לפחות צילום אחד מהיופי והאסתטיקה של המקום שה סיפרת עליו , עם נוכחותך
שם זה מוסיף אולם גם קמצוץ ממנו היה מוסיף , יש פער ניכר בין המתואר במלל למוצג בתמונה.
אפי התצלום נהדר ובנינוחות הזו "נתת סיפור". השהייה שלך בפאריז חושפת אותך לכל מה שאהוב עלייך והתיבת האוצר התרבותי שלך עולה על גדותיה:)
השבמחקמקסים ! מקסים ! הצילום והכתיבה שלך. הנאה גדולה על הבוקר. את בוודאי שמה לב שלקח כל כך הרבה זמן עד שהגעתי לזה. טרודה בהרבה דברים קטנים אך חשובים וההנאות של הגוגל ממתינות... סה לה ווי
השבמחקחיבוק ליום עצמאות רגוע ומהנה בניכר.