בנעורי למדתי בבית ספר תיכון חקלאי שש-שנתי.
המעבר מלהיות 'ילדת עיר' ומסיבות סלוניות ל'ילדת כפר' ובית ספר חקלאי היה חד. אבל
משהו בי התרונן כבר אז. משיעורי חקלאות חזרתי עם ידיים מלאות בטופח ריחני,
כריזנטמות, חסות, בצלים.. ואת המוזיאון השייך למדרשת רופין דאז, שלימים הפכה למכללה
שלא לומר אוניברסיטה- אני זוכרת. מוזיאון ישן (כבר אז) עם צנצנות פורמלין
לשימור חלקי גופות של חיות, פוחלצים ומיני
ארונות ישנים ובלתי מוסברים. בלי להבין באוצרות ובדרכי העברה של
תרבות וידע ידעתי אז שמבחינתי- מה שמהאדמה- אחלה, מה שמהחי - עורר אצלי את כל הפוביות הרדומות למחצה שאדם
'מתורבות לכאורה'. מתקשה מולם. כל אותם 'וילדע חייס' בלשונה של סבתי עליה השלום..
היו ממני הלאה.
לימים גדלתי, ואפילו ניסיתי פעם שוב לאותו
המוזיאון כי רציתי לעשות בו מהפכה קטנה, לחבר ישן עם עכשווי- אבל כמה חבל, לא היה
שם עם מי לדבר. הם, שם, כבר ראו את
הפוטנציאל הכלכלי, את המצלצלים שאפשר לעשות מסילוקו של האחד, הישן
והפיכתו לאחר..
מעט המקומות הללו בארץ, הולכים ונכחדים.
כמה חבל.
היו אלו 30 שניות של קדימון רגשי ..
להכניס אותכם איתי.. למוזיאון 'הצייד והטבע' בפריז.
זה שבפריז אני נופלת ארצה ומשתטחת על
יכולת השימור וההצגה היוצאות מן הכלל - זה כבר ידוע..
מוזיאון הצייד והטבע שוכן בלב המארה (Rue De Archives) בתוך בית גדל מידות וישן שחלליו גדולים ונעימים להלך בהם. עיקר דקורציית
הפנים: רהיטים, שטיחים, שטיחי קיר עצומים, היא מסביבות 1800. אח"כ באה
דקורצייה חכמה מותאמת ומושקעת ($$): כל מעקות המדרגות כל גופי התאורה שבמסדרונות
ובמעלה המדרגות והרלייף- (תבליט קיר) העצום, כולם עשויים ברונזה (!) ובדיגום יפהפה של עץ,
טבע משתרג. הרעיון הכללי מתברר על ההתחלה: שילוב הישן והמסורתי (הרבה) עם החדש והאומנותי (מעט) אבל באופן שהחדש בעצם קופץ לעיניים. באירופה
וכנראה בצרפת, בהרים, היה הצייד עניין רציני והתפתחו מסורות שלמות סביב הענין:
עופות דורסים מאולפים, כלבים מאומנים, ציוד צייד, בקתות צייד, כלי אוכל המפארים
מסעות צייד מוצלחים ובעלי חיים כאלו ואחרים.. כל הדברים הללו מוצגים במוזיאון
באופן מרהיב. נדמה שאתה מסתובב בביתו של אציל צרפתי חובב צייד, מה חובב? משוגע על
צייד!, שרק ביקש שיציירו לו עוד ועוד.. את הכלבים, את החיה שזה עתה ניצודה וכך
הלאה. תוסיפו על זה כל חיה מפוחלצת (בגודל טבעי) שעולה על דעתכם כאפשרות צייד (דב לבן, חזירי בר,
טיגריס, איילים, קופי אדם) ולצד עבודות אמנות של אמנים שעסוקים בדרך זו או אחרת עם
הטבע- והרי לכם פנינה קטנה.
יודעת שמרביתכם.. (תשאירו לי את הבעל
שאין לו ברירה אלא..) לא ידגמו אותו.. וחבל..זה 'לוקח' לגמרי עוד אולם
במוזיאון גדול שכבר לא תזכרו, תערוכה או מקבץ של אמנים ששכחתם את שמם. חשבתי על
הכיתה (גילאי ב'-ג') שטיילה שם עם מורה ומדריך והתקנאתי. יכולתי לראות את גלגלי הדימיון
בראשם של הילדים.. איך מתחבר המקום על שלל אוספיו עם סיפורים שנקראו להם לפני
השינה.. המוזיאון משמר באופן יוצא מן הכלל תרבות ומסורת אירופית ( שיש לגנות.. ) רוב הזמן אני צמחונית
ונקודת המבט של הבית אינה מתחשבת בדיעותי על צייד מזון ואכילתו, אבל אסתטיקה היא
אסתטיקה.
על הרהיטים לעיתים מונחים מסכים חדשים שמקרינים
משהו שקשור (חלש.. אז מה) ועל חלקם של הכיסאות היפהפהיים מהמאה ה-18, 19 מונח בנון
שלנטיות פרח מיובש וקוצני המורה לאורחי
המוזיאון שאין לשבת על הכיסא .. יש שומרים..אבל האופן הזה- הרבה יותר מוצלח.
מקסים! 45 דקות של חוייה מיוחדת.
 |
המסך ובו משחק עכשוי לילדים בנושאי צייד
בינות לרהיטים |
 |
אייל, שטיחי קיר המתארים מסעות ציד
ועכובדת אמנות עכשווית של מעין נוצות
מובייל
( לא ממש מוצלח כלשעצמו אבל עם הסך הכל עובד נפלא) |
 |
כך מבין המבקר שאין לשבת על הכיאות
שהם חלק מהתצוגה |
 |
החתון זו עבודת וידיאו ממוסגרת
בין כל הציורים ששיכים לתקופה ולנושא |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה