מתוך שהבלוג מגיע אליכם וחלקכם שולחים
תגובות (זה נפלא), הבנתי שעלי לבדוק את התערוכות בגראנד פאלה (תודה עידית!) ולברר שהן
אינן ננעלות בלעדי..
הגראנד פאלה הוא אתר עליה לרגל כדי לראות מגה-תערוכות בפריז. 2 חללים עצומים המשמשים
מתחילת 1900 לאירוח תערוכות של 'וואוהו'. התערוכה שננעלת היום (מצויינת) משל האמן היפני- הו קו סאי, עשויה שני חלקים. האחד התחיל באוקטובר (ולא ראיתי) והשני החל בדצמבר וננעל היום: 500 (!) עבודות ציור- תחריטים, ציורים על נייר, על גבי
כלים, על מניפות, על מגילות, ציור ספרי מנגה ועוד של הצייר היפני בהא הידיעה,הגדול
מכולם- הו קו סאי. נולד באדו (טוקיו של היום ) ב-1760. יצר מגיל 6 ועד 1849. (נפטר בגיל
89), החליף בחייו זהויות כצייר ובערוב ימיו קרא לעצמו: ביפנית : The
Old Man Mad About Art" ".
החדרים חשוכים, אסור לצלם, קהל עצום ורב
מדי, נע באיטיות בין העבודות המעוררות קסם. יפן של הקימונו, עבודות השדה, נשים
המתלבשות בטקסיות, גברים נלחמים, או נהנים מהופעת תיאטרון, שחקנים, עולמות של שדים
וסיפורים- הכל הופך למוחשי. ציור נפלא שלא דומה לשום דבר חוץ מלציור נפלא, שניחן
בחופש מחד ומתוך כבוד לשיטה, לאיזומטריה, לקווים, לחלוקה. אדיר. אתה לא צריך להבין כלום
באמנות בשביל להבין כמה גדול, ענק, ונהדר היה הוקוסאי. חוייה, השיעור טוב ביותר
שיכולתי לבקש על אמנות יפנית. זה הזכיר לי שלפני המון שנים, נסעתי עם חברה\ שהבינה זכוכית, לביאנלה של הזכוכית בונציה. צעדנו אל הביאנלה דרך מיליון חנויות זכוכית
ואני מתפעלת משנדלייר ועוד אחד ושואלת "איך אדע שמשהו הוא באמת אמנות
זכוכית טובה?" אז זהו- כשרואים אמנות גדולה, מבינים ומתפעלים גם בלי שיעורים
רבים. יותר קשה להעיף את האמנות הלא טובה מהעיניים, לדעת שמה שרואים רע ולהצליח
לנמק לעצמך.
הצלחתי לצלם רק בין הקומות את אחד
הדיוקנאות המוקרנים מחוץ לתערוכה של הוקוסאי ולהתפעל עד כיצד אוצרי התערוכה
הרציניים הוציאו מתוך מאות הספרים של הוקוסאי רישומים קטנים והפכו אותם לאנימציה חיה
ומרתקת על קירותיו המעוגלים של הבית בין הקומות. שיעור באיך אמנות אדירה מהמאה
ה-18 יכולה להיות לשמש לאחלה אנימציה במאה ה-21. ובכלל יש משהו נפלא ונוסף ששמתי
ליבי איליו בתערוכות בעיר: כל תערוכה שראיתי עד עתה מראה את ההקשר והנגיעה לעיר-פריז. ניקי דה סנט פאל (רגע..), הוקוסאי, דושאן, צלמי 'מגנום' ועוד.. הקשר הצרפתי והפריזאי מודגש ולא משנה
מיהו אוצר התערוכה והיכן היא מוצגת . מצד אחד גאוה גדולה על העיר וכוחה, ומנגד גם
הבנה שהדרך לקשור את התערוכה אל היכן שאתה- היא חכמה! (גם אם הפרק הפריזאי בחייו של
האמן- לא היה המרכזי).  |
| דיוקן עצמי של הו-קו סאי בין הקומות של הגראנד פאלה זה לא הדבר עצמו.. וקשה להתפעל מזה, אבל רק את זה מותר היה לצלם |
 |
| הקרנה של אנימציה העשויה מאלפי רישומיו של הו קו סאי פתרון מבריק שהעביר אותו באחת אל המאה ה-21 |
 |
| קשה להסביר- התרשמתי (-: |
ניקי דה סנט פאל- מזכירה ש'גן המפלצת' המפורסם בירושלים הוא שלה, ודמויות ה'נאנות'-
נשים שמנות מרקדות, וצבעוניות - הן סימן ההיכר של עבודתה. מה שלא ידעתי
שהייתה אישה יפה ביותר ושימשה במשך כמה שנים בפריז כדוגמנית ל'ווג'. מעולם לא
למדה אמנות בצורה מסודרת אבל חברה לעולם הזה בתובענות רבה (אפשר להרגיש ביצירתה-
שציור אינו הצד החזק אצלה). התפעלתי מהחופש העצום שהיה לה כאישה וכפמיניסטית (ובדיעבד כמובן בשנים
הנכונות). היא התחתנה, נולדו לה 2 ילדים, התגרשה והתחתנה שוב ובעיקר דיברה על פריון
נשי כמשימה, על המאה של הנשים, על ההבדל בין נשים לגברים. התערוכה כמו שאפשר
לצפות- מרהיבה בצבעיה. הסרטים הדקומנטרים בהם היא משתתפת- נפלאים. הגנים שעשתה
מקסימים (השפעה של גאודי). אבל דוקא אומנותה- ובעיקר ביחס לענק שראיתי שעה קודם
לכן- (הו קו סאי היפני) יצאה קצת מופסדת. אבלברור שמקומה של ניקי - ראוי וגם בו יש שיעור
חשוב לכל מי שנמצא בעולם האמנות (ואולי בכלל).: אפשר הכל, צריך להיות
מוכן לשלם את המחיר.
 |
| אחת ה'נאנות' העצומות של ניקי |
 |
| מרשים, צעצוע ענק וזוהר |
 |
| כמה יפה הייתה ניקי. בתקופת היותה דוגמנית. |
לכל הדיעות זה היה יכול להספיק ליומיים לפחות,
אלא שבחיים כמו בחיים- ציפתה לי הפתעה. קיבלתי הזמנה בוואטס אפ ממפיק מחול שהגיע לפריז-
להצטרף איליו לראות בערב הופעת מחול של להקת KADER
ATTOU. אני אוהבת מחול, והולכת (בזכות אהבת הריקוד
וחינוך לצריכת אמנות) להופעות מחול מאז היותי נערה. ראיתי את להקת פינה באוש
בקיסריה ויש סצינה שלא תימחה מזכרוני, ראיתי את להקת סנקאי ג'וקו היפנים לפני 30
שנים, וראיתי ביום רביעי את להקת 'קאדר אטו'. ומבחינתי זו השוואה דומה.
להקה (10 רקדנים) שמרכזה בלה- רושל
בצרפת , שמביאה מחול אורבני גברי הנשען על תרבות ההיפ הופ. זה לא דומה לשום מחול
שראיתם ועם זאת מעיף אותך למקומות אחרים. מוסיקה נהדרת , תפאורה מדוייקת ומפתיעה. בתיאטרון
קהילתי באזור יחסית רחוק, מול קהל מקומי של 400 איש אשר מילא את האולם. (הפתעה נהדרת: אפאחד לא
בודק באמצע ההופעה אם קיבל הודעות וואטס אפ או סמס). שעתיים שלמות ללא הפסק של
מחול נפלא. בסופו הקהל ידע לקום ולצעוק 'בראבו' שעה ארוכה. להודות על המופע הנפלא
הזה. בשנה וחצי הקרובות הלהקה נמצאת בסיבוב הופעות בכל העולם. אני מקווה שתגיע
לישראל. תודה לעופר זקס (הכוריאוגרף והמפיק- שזימן לי את החוייה).
 |
| מומלץ לחפש באינטרנט או כשנוסעים לצרפת את ההופעות של הלהקה המגניבה המוכשרת והנהדרת הזו. למופע קוראים:ROOTS |
זהו. זה עשה רושם שזה הכי מספיחק להתחיל
את הסופ"ש.
אפשר כאן
לספר על מה שמזמן ה'סיטה' לשוהה. לפני הנסיעה גיליתי שאחת מ'חברותי' בפייסבוק היא האמנית
ראידה אדון. הגיעה לסיטה 4 חודשים לפניי .שיגרתי אילה שאילתא להתארגנות
וקיבלתי תושבה נעימה ומזמינה. נפגשנו- והיה זה כאילו מכירות משנים. לא מפגש לא רשמי בין פלשתין לישראל, לא מפגש בין
שתי נשים, לאמפגש בין 2 מעולם האמנות- אוצרת ואמנית, אלא מפגש בין 2 אנשים- שנמצאים
בקרבה פיזית ונעים להם ביחד.הפעם האחרונה שנתתי לבעייה הפלשתינית הישראלית לגעת בי - הייתה כשאצרתי בשנת 2000 את התערוכה 'פצעים וחבישות' באום אל פאחם. בראשל"צ- לא עסקתי בנושא דרך האמנות.
המפגש עם ראידה המורכבת , הציפיות שלה כאמנית כאן בפריז, האכזבות שהן מנת חלקו של כל אמן, ההסבר שלה לחוייה הקרועה, השסועה, היתומה של "פלשתינאית מ-48"- היא חזקה. ראידה אינה רוצה אדמה, היא רוצה לחיות. וכלשונה היא רוצה את 'המים, האויר, את הים'. כל כך קל לנו להסתדר. למרות שבינינו עומדים זכרונות היסטוריים מקומיים קשים לשני הצדדים, מתחדדת הידיעה העמוקה- ששלום הוא אפשרות. שמישהו חייב לכפות עלינו שלום שהרי נסתדר. אני קרובה איליה יותר מאשר אל הצרפתייה ברחוב.
 |
| זה קיברה של דלידה. הזמר. הקבר נראה טרי למרות לפני עשרות שנים נפטרה כל הזמן עולים לקברה צפרתים.. מה נאמר.. זו גם רומנטיקה שמצטלמת טוב. |
 |
| יש מאיכלי חתולים בבית הקברות ואלו שמנים ומאושרים. בצילום ראידה מלטפת את החתולה שמתמוגגת בקור משמש מלטפת. |
כמה אירוני- הלכנו היום לטייל בבית
הקברות העתיק של מונמרטר. שתינו סיכמנו- שלא מצאנו שם קבר כלבבנו- ובכלל איזה
בזבוז מטורף של נד"לן עולמי. אהבתי את הקבר של דלידה (וזה אחרי שאכלתי ב'דלידה'
בשוק לוינסקי... מומלץ!) – קבר שנראה טרי, לידו פרחים טריים, ומישהו שהתייחד עם
זכרה של הזמרת המצריה- הפריזאית, שהייתה כנראה גדולה מהחיים והחיים היו גדולים
עליה.
זו פריז שלי ב-3 ימים האחרונים. (
מרוב.. הלילה נדדה שנתי. וזה בסדר כי מחר\ היום- יום ראשון).
נפלא להייות איתך בכל רגע...הרבה יותר מהארץ...כי זה בא כולל הסברים:))))...מאלף...אוהבת אותך..ונהנת לידך:))))
השבמחקמחכה לך אחותי היקרה.. ועד אז.. יתחלפו התערוכות מזג האויר ישתנה.. הכל יחייך יותר (-: נשיקות.
מחקכתיבה כייפית שמעבירה את תחושת החוויה + תמונות .
השבמחקמי צריך יותר .....
איציק
איציק 'גורמה' שכני היקר! כל כניסה לסופר כאן- מזכירה לי אותך. מליון אבל מליון אופציות . היית נמס כאן מתענוג. ותראה.. אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים.. אני -חתיכה דג טרי, ירקות שלא מכירה עם כאלו שמכירה, יין אדום נחמד- ודייני. איי. והמתוקים שלא מדברים אלי אבל כן מדברים לעיניים.. והבאגט שלהם אין אפס- הרבה יותר טעים.. יש בו שמן זית - הוא פשוט נהדר.
מחקודרך אגב- גם צרפתיות משמינות מאוכל (-: ד"ש.
תודה אפי על השיתוף. מרגישה שאני מטיילת ומבקרת בתערוכות יחד איתך. זה בטח כיף גדול לקום בבוקר ולחשוב איפה אטייל היום? באיזו תערוכה אבקר?. זה נראה לי כמו התגשמות גן העדן... תמשיכי ליהנות ולראות וללמוד וכמובן, לכתוב. חיבוק!
השבמחקאפי, את מעבירה את החוויה. וממש בסוד אני מקנאה ( : מתחשק לי לארוז מזוודה
השבמחק