ושוב שואלת (כנראה לא לענין)
איך אוכל לספר, לזכור, להכיל, להפנים ?
עוד לא סיפרתי על סבב התערוכות החדש בפאלה
דה טוקיו (החלל הגדול ביותר לתערוכות אמנות עכשוית בפריז) וחייבת כבר לספר אודות
החלל המקסים 'המייסון רוז' ' ועל היום השמשי שהגיח לפתע
ביום א' ואיתו חוית הג'רדין דה פלנטס ותערוכת
סחלבים מאסיה.
'פרה -פרה' (אני צמחונית), 'להרוג טורקי
ולנוח' (ביטוי מפגר מקדמת דנא) ..אוקיי אז נעשה את זה 'בנחת' (מילה חדשה על הלשון והגוף
שאני מנסה לתרגל בפריז.. לפעמים בהצלחה). פאלה דה טוקיו הוא חלל עצום מידות (22 אלף מטר) שקשה מאוד להכילו בביקור אחד. בשבוע שעבר נפתחה בו תערוכה קבוצתית + רטרוספקטיבה. הפעם הגעתי לפתיחה ויכולתי בעיקר להתרשם מפתיחה שמעולם לא חויתי. אלפי (!) צעירים (בגילאים שבין 17- 25 נניח ) ועוד המוני אחרים אבל בעיקר קהל צעיר מאוד, שנראה טוב, שמח, כייפי , מגיע לפתיחה ומסתובב בהנאה בתוך החללים.
הקהל לבוש מעודכן עם 'יציאות' מקסימות. בערב הפתיחה היה פרפורמנס, מוזיקה רועשת ובלגן... וגם אמנות. האם
זה תענוג? – לא. אבל זה לגמרי אדיר לראות אלפי צעירים פריזאיים יוצאים לפתיחת
תערוכת אמנות עכשוית. אז מה בתכנית? תערוכת יחיד של פסל יווני ידוע בשם טאקיס,
מודרניסט של המאה ה-20 (שנות ה-60) שעבד
הרבה באמצעות מגנטים ויצר הרבה לפני שקרו דברים- או אפילו במקביל לדברים, פסלים
אינסטרומנטליים (חלקם יוצרים באמצעות מגנטים מוזיקה מיוחדת) , חלקם עשוי ברזל הנראים
כפנסי רחוב . מעין רטרוספקטיבה ענקית. הרבה יותר מדי. עוד ועוד פסלים מאותו הסוג. ואחרים-
מיותרים. לסיכום: מענין אבל לא הכרחי.
התערוכה הקבוצתית שנפתחה נקראת 'גבולות
העולמות' ובוחנת קצוות אקסטרימיים. לא שלא דנו בזה כבר , אבל היה שם אוסף אקלקטי
של מיני דברים סמי מדעיים, מדעיים, הומוריסטיים, ואמנותיים שבוחנים גבולות. הכי
הרשים אמן הולנדי שיוצר מעין ג'וקים, חגבים, נמלים ענקיות עשויות מפלסטיק ומיני חומרים
ממוחזרים הנעים באמצעות הרוח בשפת הים ההולנדי. עד היום יצר כבר 37 רובוטי רוח
כאלו ואחד כזה עצום נע בפתיחה וזכינו להסברים מפי האמן.
יצאתי בתחושה של התשה, מהכמות, מתימות
לא ברורות, מאקלקטיות אבל אם אתם בפריז המקום שווה ביקור. (יש להתעלם
מהטקסט האוצרותי המנופח שמלווה את הבאים בכניסה, ופשוט להנות, או לא). 
 |
| הפסלים המגנטיים משמיעים קולות ומוצגים בחצי עיגול יפה (של טאקיס) למחרת בערב ולגמרי אחרת נסענו לבלוויל לפתיחת תערוכה בגלריה שפועלת בשיתוף עם דורון פולק, בה הציגו אמנים ישראלים, ביניהם אריה ברקוביץ מנהל בית האמנים בתל אביב. האוירה, האנשים , העבודות, הכל היה מוכר, אפילו הכיבוד (-: . היה פרפורמנס מקסים של רקדנית , זמרת צרפתיה צעירה ומוכשרת שלקח את התערוכה והושיב אותה ממש במחוזות צרפתיים |
הבטחתי תערוכה ביום ואני שם.. אתמול
הלכתי למייסון רוז'- הבית האדום. קרוב לבסטיליה. שם- נתמלאתי קנאה נפלאה. על החלל
העצום והנהדר, על האופי של המקום שמעודד אמנים לפרויקטים גדולים ומציג אותם אחרי
שנתן מרווח נשימה גדול דיו לאמן. על התמיכה העצומה.
על התענוג לצפות מחד בתערוכת ציור משובחת (
ז'רום זנדר הצרפתי. כבן 40. תערוכת יחיד ראשונה אחרי השתתפות בתערוכות קבוצתיות ואיזה תערוכה!- גם הוא מיושבי הרזידנסי של הסיטה כעת לטובת הפרויקט) הלוואי ויעל בלבן הייתה יכולה להיות בה ולחוות את הדימיון הקל
לעבודותיה, הלוואי והייתה יכולה התערוכה הזו כמות שהיא על שלל תחושת ההפתעה, גועל,
אימה, פחד, התפעלות שהיא מעוררת להיות במקומותינו (=ישראל). חתיכת הפקה יוצאת מן
הכלל של אמן אחד מאוד מוכשר! |
| חלק מתוך ציור דיוקן עצמי עצום של ז'רום זנדר |
 |
| חלק מציור עצום מימדים שפרטיו זעירים של זרום זנדר שהזכיר לי במשהו את יעל בלבן |
 |
| חלק מהכניסה לתערוכתו של ז'רום. הרצפה והקירות מצויירים מלמעלה למטה, עשרות רבות של מטרים מתפתלים ועילהם נתלו תמונות |
ואח"כ עצירה נעימה בבית הקפה במקום ואחריה לעוד תערוכה גדולה ומקסימה שיש בה דימיון, ושלווה, ושמחה, ומגע, וגעגוע חכם למחוזות אחרים. זוכרים את השאלה הזו- מה היית לוקח לאי בודד? אז ההוא מהתערוכה (לא משנה כעת השם) פשוט עשה את זה באי קטן ליד מדגסקר, ויצר סיפור שלם דימיוני שמחבר את האי עוד מהמאה ה-17.. פנה לאמנים, אסף דברים, הזמין לאי, בנה סירה, ואת כל הדברים שעשה באי העביר בהצבה אל תוך חללי התערוכה, ובעיקר צילם את השהות שם וערך והגיש נפלא! זה היה קונטרה קסומה לתערוכה הקשה והמופלאה המקבילה.מוצג עד מאי. מאוד מומלץ!
 |
| הצבה אחת מתוך תערוכה גדולה בלה מייסון רוז' |
 |
| זיכרון של ראש אייל\ פרה\ חיה תת מיימית, עשויית תחרה יפהפיה של חומר, תלוייה בחלל |
 |
| סחלב נבחר מתערוכת הסחלבים בחממה הטרופית בז'רדין דה פלנטס- פארק צרפתי ומקסים. מתאים לטיול יום א'. |
