מחשבות על זרות ושייכות –
או : התגובה שלי לתגובה שלכם
לפוסטים שלי.. (הבנתם?)
שנים מעסיק אותי נושא ה'זהות'. חרטתי
אותו על האג'נדה של הגלריה העירונית בראשון לציון. החיפוש (באמצעות התערוכות המתחלפות) אחר מרכיביה של הזהות
הישראלי המרובדת. בעיקרון זה נושא-העל שלי, אם אפשר לקרוא לו כך. הזהות מעסיקה אותי. ממה
היא מורכבת, נרבדת, מה מגדיר אותנו. איך רוכשים , משילים זהות. למילה זהות אני
צריכה לצרף את הדיון הפנימי ב'שייכות וזרות'.
 |
| סטארבקס- מה חשבתם?? לא מקום שבו אני חושבת או מהגגת, אלא מקום 1. מתחממים קצת 2. משתמשים בשירותים |
אין מה לשאול מה נפלה עלי כל הפילוסופיה
הזו, כי מי שמכיר אותי קצת (לא רק בגלל שיש לי תואר שני בפילוסופיה) אלא בעיקר
מהחיים, יודע שמעצם היותי- אני 'חופרת', הופכת כל אבן בחיי, בודקת, לא מניחה, שואלת.
אולי אחד המאפיינים שלי היא סקרנות בלתי נלאית (מודה) על כל דבר, אבל בעיקר לעניינם
של תהליכים פנימיים המגדירים אדם.
אחת התגובות לפוסטים הייתה "האם
אני כבר מרגישה בפריז- במקום"? שאלה מעוררת! (תודה אוסי!) התשובה תתחיל מדוגמאות: ראידה אדון- אמנית פלשתינית\ישראלית
שגרה כאן לידי, לא יכולה להתיק עצמה מהקונפליקט שמחלק אותה (פיזית ונפשית) . האם
היא מרגישה במקום? אין ספק שלא. המקום היחידי שהודתה בפניי שבו היא מרגישה שייכות
היא-עכו, עיר ילדותה. אני בקרית אמנים בינלאומית בפריז וכולם כאן זרים בעיר ועם
זאת יש דבק המחבר בין כולם- האהבה לשפה הבינלאומית שהיא אמנות, שפה בינלאומית
משותפת והזרות מעט נשברת בבניין הגדול הזה.
סבי וסבתי פליטי שואה ומחנות ריכוז, באו
לארץ צעירים וחיו בה עשרות רבות של שנים. מעולם לא הרגישו שייכים. לא לשם ולא
לכאן. דיברו בעיקר פולנית, מצאו חברים 'משם'. קראו בשפתם אבל ידעו ואמרו- שזוהי ארצם
והיו ציונים. אמי שנולדה בפולין ובאה ילדה צעירה- גדלה בישראל , שירתה בצבא 'כאילו'
התערתה ועם זאת תמיד הדהדה זכרונות אחרים. רק בעשרות שנים האחרונות אני מרגישה את
ישראליותה נשלמת. ואני? ברור לי שאני שייכת למולדתי אבל מולדתי משנה פניה באופן
שכבר קשה לי לראות אותה ואותי כאחד. ועם זאת- רק איליה אני שייכת. האם זו שייכות
בע"מ. האם תחושת השייכות פוקעת? באילו תנאים?
נראה שהשייכות והזרות צמודות. ובזהירות אני
מתנסחת וטוענת שזוהי החויה המרכזית בעולם המערבי היום. הגלובליזציה מאפשרת ניוד,
תנועה, הגירה ספונטנית, 'הכל בתנועה' אבל השייך \לא שייך -לא מסונכרן לתנועה הזו,
הוא מתנייד הרבה יותר לאט, אם בכלל.
אני מוצאת שהשייך\ לא שייך קשור לאופני
חינוך ,למשהו מאוד בסיסי בתא המשפחתי הראשוני, לחויה מבית. מה שיאפשר לאדם
להרגיש אם הוא יכול להרגיש שייך למקום או לא קשורה למידת הביטחון, היכולת, הפתיחות
והמוטיבציה להשתייך. וזה כידוע מאוד אישי. אני מתכוונת להרגשה שבפנים. שוב ושוב
מגלה שהגבולות האמיתיים שלנו הם בתוכנו. היכולת לפרוץ אותם- במוחנו. זו הרגשה מצד
אחד מעצימה ומצד שני משתקת. אני רואה את שני צידיו של מקל לא ארוך ושני צידיו
קשורים. נניח כמו שאנחנו חייבים לראות את הפלשתינים ואותנו. נניח כמו שחייבים
לראות את הקשר ההדוק בין המוסרי ללא מוסרי
וכך הלאה. בין זרות לשייכות נמצא מקל הנדודים של הזהות.
מסכמת ושואלת: למה אני יכולה לומר בפה
מלא ושלם שאני שייכת? מהי זרות? האם יש לה מועד פקיעת תוקף? האם יש בכלל מצב שבו
אפשר שזר יהפוך שייך ? ומנגד- מה משייך אותנו : זכרונות? ריחות? טעמים? אורך הזמן
בו אנחנו נמצאים במקום? האם יש דבר שיעיד על כך שאיננו זרים יותר?
אני לא יודעת. אשמח אם תספרו לי.
טוב, משחררת חויות תרבותיות :
תערוכה על 'האינדיגו'= הצבע הכחול. ממול לסיטה משתקף בנין\ ארמון יפהפה, היסטורי. שרידיו מתוארכים מהמאה
ה-13. עבר מיני גלגולים והיום הוא 'ביביליוטק' – ספרייה המוקדשת לנושאים מסויימים.
במקום מוצגת תערוכה דידקטית מקסימה (שאינה חובה) על הצבע הכחול. משהו נשאר להם
לצרפתים מתקופת היותם אמפריה. תערוכת נושא- והסקירה עולמית.. כמו שנניח שליחיו
של נפוליאון היו רוצים לספר לעם שגר בפריז בעיר היפה, על מוצאות האינדיגו. בתערוכה סרטים
המציגים 'ילידים' המספרים בצרפתית (נו ברור קונגו וכד' היו קולוניות..) על איך
עושים את זה באפריקה ובדרום אמריקה ואיפה לא.
תלבושות מכל העולם, תליה מרהיבה בהרבה חדרים, המון גוונים של כחול! לא תענוג, כן
חוייה!
בית גאטי & ליריק- מרכז
לתרבות דגיטלית. שלו בני הגיע לסופ"ש קצר בפריז.
זה היום הכי קר.. שלג בצהריים וקר, אבל המרכז לתרבות דיגיטלית אינו רחוק ואנחנו
צועדים. המרכז שוקק תלמידים ומבוגרים. בזכותו לומדת על עולם תרבותי שלם וחדש. המקום הפועל כמרכז חויה, למידה, פנאי ובעיקר תרבות.
 |
| אזור צפייה אישי בסרטי אנימיצה נבחרים ישבתי בנחת וצפיתי כשלצידי אישה כבת 70 פלוס מקום לכל הגילאים. |
 |
| יש ספריה, ובית קפה, וחנות, ותערוכה אינטראקטיבית, וחללי תצוגה, וחללי למידה וכל אלו ביחד!! בתחושה של זרימה בין החללים ושקט ותרבות (דיגיטלית) |
שלו בני בדרכו, בין הנחשונים שמדברים,
אוצרים ומביאים מזה שנים תערוכות משחקי מחשב לתודעה האמנותית\ ציבורית בארץ. זו
השנה ה-4 שהוא אוצר את תערוכת משחקי המחשב בפסטיבל 'פרינט סקרין' במדיטק בחולון ובין שאר הדברים - זה כיף גדול להסתובב איתו. הוא מאיר לי את הדרך.
תערוכה שבה מוצגים 8 משחקי מחשב תחת תימה
מסויימת וילדים יושבים ומשחקים. (לא משחקי מלחמה והרג אלא משחקים אחרים). תענוג
וחומר למחשבה (אין בארץ מקום כזה וזה לגמרי חלום ששלו מסתובב איתו בבטן.. כבר כמה שנים ובטוחני
שמתישהו- יגשים ויהיה גם לנו מקום נפלא כזה ).
אחת התגובות לפוסטים שקיבלתי לאחרונה
הייתה שבפריז תענוגות התרבותיים אינם מתמצים רק באמנות אלא הם רחבים יותר..
ברור... ! (תודה קלאודיה) אבל.. מה לעשות שמה שאני כובת עליו זה מה שהכי מענין
אותי!
לא מענין אותי למשל לספר על צמחוניותי ועל
הבישולים הנפלאים שאני עושה לי במטבחי הפיציפון, (מפרודוקטים נפלאים שיש כאן בשפע). אני יכולה לספר על עשרות חנויות השוקולד
המ ע ל פ ו ת . אבל תארו לעצמכם שעבר חודש כאן ולא טעמתי כזרת שוקולד. לא יודעת
למה.. פשוט לא קרה ! אתמול החלטתי ועיריתי לתוכי (באחלה ברסרי) קרפ שוקולד ובננה. נשארתי בחיים. מטרת נסיעתי המוצהרת הייתה לקבל אל תוכי מקסימום ממה שיש לעיר להציע בתחום האמנותי. לשכלל את המבט האוצרותי, וידעתי שעם חלוף הזמן ישתכלל גם המבט פנימה.
כל אחד יכול להציע את מה שהוא יכול (-:
התגובה האחרונה שאתייחס אילה היום הייתה ההמלצה "לא רק להתרוצץ בין מוזיאונים, אלא גם להנות מלא לעשות דבר נניח בבית קפה"- (תודה איציק!) אתה צודק. מחכה שטיפה יתחמם כדי לבדוק אם העצלות יושבת עלי..
 |
| כש-10 משאיות ציוד הסרטה \קולנוע פורקות ציוד על הגשר שהרגע עברת קשה לעבור לסדר היום, אני חושבת על הדם יזע ודמעות שעובר \יעבור הבן שלי שחולם קולנוע מאז בית ספר תיכון, על המאמץ העצום בארגון והשגת חסויות . ה עיר היפה במרכז אירופה -היא אתר מופלא לצילומי סצנות למיליון סרטים שכרגע נרקמים.. וזה סוג המפגשים הכמעט יומיומיים בעיר שפרטיה וסך מרכיביה- נפלאים.. |
 |
| ההוטל ד'ה וויל - בית העיריה - כל כך מרשים. בכל שעה של היום הוא נראה קצת אחרת ואני לא יכולה שלא לצלם או להצטלם על רקעו. רפלקס של תיירת. אז לשאלה הראשונה עליה עניתי בפוסט- אני לא יכולה להרגיש 'שהמקום שלי'.. איני שייכת. אולי תיירת מתמשכת.. זו תהיה ההגדרה אני כל כך נהנית! |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה