אטלייה ברנקוזי, רו דה ריבולי 59,
וחויית open studio
אטלייה ברנקוזי – פברואר ואין מגה תערוכות.. הכל מתחלף. בפומפידו סנטר כי אין תערוכות
כעת ואפילו האוספים הקבועים סגורים משום מה עד חודש מאי.. אבל המרכז מאוד חביב עלי,
אז עשיתי דרכי אל הספרייה המאוד נחשבת ושם מודה שחויתי עוד הלם תרבותי. 4 קומות
אדירות של מידע נגיש לקהל- ולמי שרוצה. שום כרטיס ושום בטיח. המוני עמדות מחשב
וטלביזיות שבהם אתה יכול לשבת ולקבל את כל
המידע שאתה רוצה על פי נושאים (נכון שהחיפוש בצרפתית אבל הצוות נפלא ותומך גם
בדוברי אנגלית). אקווריום המוזיקה מאפשר שמיעה של שעה ורבע (!) של כל דבר שעולה על
דעתך ונמצא בספרייה. רציתי להכיר יותר את בריג'יט פונטיין הצרפתייה ('פופ מחאתי' ,
דיקציה צרפתית נהדרת ונניח שעוד אלף שיעורי צרפתית אוכל גם להבין..בת 73 ועדיין לא
נס ליחה).התענגתי. מה התענגתי? התעלפתי מתענוג בספרייה. מה נגיד? המגה-חננה אנוכי?
סביבי מאות צרפתים צעירים, מבוגרים. לא תמצא שום מכנה משותף וכולם עושים אותו
הדבר. ובשקט. בין הקומות (כמה חכם) מתחם מכונות המוכרות אוכל ושתיה ומנות חמות
(ויש מיקרו לחימום). איי. כשיצאתי, סוף סוף היה זה ה'מוד' הנכון להיכנס ל'אטלייה
ברנקוזי'. אם אני לא נכנסתי למקום הזה בפעמים הקודמות שהגעתי לפומפידו סנטר- סביר
שמרביתכם כמוני דילגתם עליו. זה המבנה היושב
בחזית הצפונית של הפומפידו ועל גגו יושבות מאות יונים. הוא נראה קצת כמו לא שייך
למהומת הצינורות אבל... חובה להיכנס. ראשית הכניסה בחינם. וכל תייר תרבות שמכניס \מוציא
היד לכיסו כל שהותו בעיר, יעריך זאת. הארכיטקט האיטלקי רנצו פיאנו בנה את האטלייה
שמחזיק את 'רוח האטליה של ברנקוזי' גם בגודלו וגם בתכולתו. ברנקוזי בשנותיו
האחרונות לא רצה למכור את עבודותיו ונהנה מדי יום להזיזן בסטודיו כי הן הצליחו
ומצליחות לתפוס גם את החלל שסביבן באופן יוצא דופן. בקיצור. מקום 'טרנקילי'- ברגוע..
להלך סביב האקווריום שחושף את האטליה\ הסטודיו של ברנקוזי , הפסל המוערך. המון
עבודות ואינטימיות יוצאת דופן שארכיטקט מאוד טוב הצליח ליצור. יש באטלייה הזה
ענווה של בניה והבנה מאוד עמוקה של חלל וגודל. חובה!
 |
| מסתבר שאין לי שום דרך הפעם להעביר את חינו של המקום בצילום זה נראה קצת כמו ערמת פסלים. תצטרכו להאמין לי הפעם.. |
רו דה ריבולי 59- "אמנות לעם"
אני נשאלת לפעמים ובדרך כלל בסיורי
גלריות שעשיתי- איך אני יודעת שעבודה אינה טובה. כשרואים הרבה- יודעים! פלוס מיני הנמקות
שכרגע לא חשובות. נטייתי הטבעית היא לראות בכל דבר מקור של אור.יתרון. משהו שהוא
תוספת על מה שאני מכירה גם אם היא תוספת רק למי שעוסק בה. ובהקשר זה: ממש ברו דה
ריבולי, במארה, בין בנינים נמצא גם הבניין שמספרו 59. סיפרו לי שאמנים 'השתלטו
עליו' לפני 14 שנים. הוא מופיע ביו טיוב, נכתב אודותיו לא מעט, שכן בין כל החניויות עומד לו בית שכולו אמנות
והוא לכאורה זר לסביבה. חלל המדרגות מקומה 2 ועד ה-6 מצוייר וכולו סטודיו'ס פתוחים של אמנים -כל אחד
ועניינו. האמנים עובדים שם. המקום פתוח לקהל (במשך היום) והבאים מתבקשים (בצדק)לא לצלם אלא להנות.. ואולי לקנות. אסופה של אמנים עכשויים המנסים 'למצוא חן' (לפחות כך נראה
לי) בעיני הקהל ולבסוף גם למכור מרכולתם. זה לא שונה מציירי רחוב, אבל זה ססגוני ונדמה
לך ש'גילית' את המקום.. תוך כמה דקות אתה מבין שזה נחמד אבל לא מסתתרת שם בשורה
למעט הרבה שמחת יצירה (שזה נפלא) והנאה מפעולה אקטיביסטית משהו.. שהפכה פופולרית
מאוד.ליבי עם בעל הנכס שכנראה 'אכל אותה' ואני מקווה שהעיריה טרחה לפצותו. להלן
תמונות ..שבטח יפתו אתכם (בטעות) יותר מאטלייה ברנקוזי. 
Open studio –
נעניתי לבקשה אישית של אמנית לאצור לה סטודיו פתוח-
הסיטה
דז'ארט מלא באמנים. לאט לאט אני מוצאת את
הפנים המחייכים של היום. שיעורי הצרפתית הם מאגר חשוב של אינפורמציה (מלבד המצפן
והענין הפרטיים שלי) לגבי איזה תערוכה רצוי לא להחמיץ. פתאום החבורה הלא קטנה הזו של
אנשים מכל העולם (ששוברים את שיניהם בניסיון להסביר למורה 'מה עשינו אתמול' ובצרפתית),
הופכת למוכרת, ברחוב, במוזיאון, בסיטה. במפגש החודשי והפורמלי אפשר עוד קצת לקשקש
על כוס יין וכיבוד נחמד ולהעמיק הכרויות ויש גם את ה-open
studio שזו חוייה מתמשכת כאן. מדי שבוע מוצפת תיבת
המייל והמעלית והכניסה- בהזמנות למפגשי סטודיו על הדבר האחרון שעליו עובדים, על
חויות פריז האמנותיות, על ניצנים של עבודה או על המשך עבודה על פרויקט מתמשך. לפעמים העבודות לא מענינות ולפעמים מאוד מענינות. תמיד המפגשים מזמנים שיחה והיכרות.. זה דומה למה שאני עושה בארץ, אלא שהפעם אני לא נתפסת כמי שאולי תרצה או לא, להציג את העבודות, אלא כמבקרת. שום התחייבות , סתם דיעה, חשיפה ראשונה, שיחה..וזה משחרר.
 |
| שמאל- השבדית לוט, ואמניות משבדיה ששוהות בסיטה. |
כשהגעתי- במפגש
הפורמלי פגשתי (בזכות בעלי.. שבחר לשוחח עם אמנית שבדית בלונדית נחמדה.. בזמן
שאני התידדתי עם אמנית ישראלית. יש לו חולשה לנחמדות). בקיצור- ההיא שלו..הפכה עד מהרה לשלי.. ואנחנו יוצאות יחד לתור אחר תערוכות, אוכלות לפעמים
צהריים שאני מבשלת, נפגשות לקפה קטן ברחוב. ומדברות.. כל כך הרבה מדברות שהלילה חלמתי
באנגלית. לפני שבוע העזה וביקשה בעדינות "אולי אשתף איתה פעולה ואעזור לה לאצור open studio משלה שהרי היא חוזרת ורוצה להרגיש שיצרה משהו בעל נוכחות'". נעניתי להזמנה ויצאנו בימים האחרונים למסע משותף שהיה מהנה ודומה למה שאני מכירה ובעיקר הייתה בו קבלה, הכלה, ודיוק של שתינו. היא עוסקת בתחומים שונים (וידיאו, זכוכית, נייר, עבודה חברתית
ועוד. כאן בסיטה עבדה בסדנת ההדפס והתוצרים- ניירות). הצגנו קצת יותר מניירות כיון שחשבתי
שסך עבודתה קשור. (ניירות, וידיאו, ספר שתיעד את העבודה הקהילתית עם אוכלוסיות
מוחלשות וכד'). שיא השת"פ היה אתמול בערב כשחוותה 'פתיחה'.. 'חוינו'
יהיה נכון יותר לומר -שעתיים בהן שאנשים מילאו את החדר, עמדו, פטפטו, שתו יין, אכלו בוטנים,
דיברו אמנות, ספרות וחיים. סיימנו בהרגשה נעימה של חברות והנאה (ולא צריך
יותר) ויצאנו לפאלה דה טוקיו לפתיחה ענקית שעוד אספר אודותיה..בפוסט הבא.
 |
| ליהי תורג'מן וראידה אדון בסטודיו הפתוח |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה