בפוסטים הקודמים תיארתי איך העיר מתחממת
לה לאיטה אחרי החורף .. אז זהו.. זה לא קורה בקצב הישראלי. המשחק המקדים של האביב
ארוך משחשבתי ואני מתרגלת לחזות בפלא שמתחדש לאט. אולי זה אפילו יזלוג אל חיי (המשחק
המקדים), מי יודע ?!
עדיין 4 מעלות בחוץ.. אבל שמיים כחולים
מפציעים למעט זמן בכל יום, לפני שנעשה שוב אפור.
כל החניות מציגות אופנת קיץ. סנדלים,
גופיות, שמלות.. הכל אורירי, צבעוני והזכרתי כבר.. עם השפעות אפריקאיות.
 |
| חלון הראווה של פראדה.. |
אני לומדת להבין כמה אני קשורה אל
משפחתי. הסקייפ ( ללא וידיאו- האינטרנט לא מאפשר את הפריבליגיה הזן) והוואטס אפים
מאפשרים לי להיות בקשר עם הילדים המפוזרים, עם משברים, דילמות, ושיתופים אחרים
ובעיקר מאפשר לבעלי שיחיה לאתר בקלילות את הנפילות מתח הצפויות שלי ולהגיע חמוש
בסגולותיו המרפאות. הנה רק נסע מכאן זו הפעם השלישית ואני כבר סופרת את הימים עד
שיגיע שוב. איתו עושים דברים אחרים. עדיין בענין של מוזיאון ביום אבל מרשה לעצמי
לחרוג מאהבתי לאמנות בלבד, וללכת יחד איתו למוזיאונים אחרים.
דגמנו את מוזיאון הטכנולוגיה
והאמנויות ( גם הוא בקצה המארה)- יש בו את האוסף הגדול בעולם! של טכנולוגיה למיניה לאורך ההיסטוריה של המין
האנושי. חגיגה אמיתי לכל מהנדס, לכל מי ששאל את עצמו פעם- איך דברים עובדים (
מקרר.. מכונת כביסה, מחשב, טלביזיה). סופר מרתק למשפחות, לילדים, למבוגרים לכל מי
שברק הסקרנות עוד מפציע לו בעיניים מדי פעם. מ ו מ ל ץ.
בילינו כמה שעות במוזיאון הימיה
הלאומי (בטרוקאדרו)- כשרואים את הסירה
המלכותית ששרדה שהייתה של נפוליאון, כשרואים
עשרות דגמים והמק"טים שנעשו לאניות במאות השנים האחרונות, ציורי קרבות ימייים
(שמן על בד), תועפות ההשקעה הפיסולית והדקורטיבית באניות, תותחי נפוליאון
(המעוטרים, לא הפושטים..כמו אלו 'שלנו'
בעכו..) קשה שלא להתרשם. אתה מבין קצת על המרחק בינם לבינינו מבחינת מסורת: בנייה,
ציור, פיסול וגם דבר או שניים על התחושה ה'צרפתית- לאומית' שאי אפשר להוציא מהם
למרות האפריקה ולמרות העובדה שהיום הרחוב והחיים נראים אחרת, דומים לכל מקום אחר
בעולם.
 |
| התמונה נראית מאעפנה אבל.. לכל מי שהיה בכיכר הקונקורד וראה את האובליסק מלוקסור.. הרי שהמבצע המוטרף הזה מלפני 150-200 שנים הצריך לוגיסטיקה מטורפת וכולה מודגמת בכמה מקטים שזה אחד מהם. |
 |
| יכולה לדמיין את נפוליאון שם בתוכו |
עושה סדר
תחושת האביב נטועה בי עמוקות וחלק ממהותה הוא סידור מחדש. בבית הבת שלי מדווחת שסידרה על דעתה את הארון בחדרה (כי האביב, כי הייתה בבית וחולה, כי ככה זה) וגם עובר בגנים כנראה.
אני מסדרת את המחשב (צריכה שנה ואי בודד
עבור המשימה הזו) מתוך כך מסדרת את הבלוג ומוצאת שכתבתי יותר מששלחתי אליכם. אז
הנה ..שטף פוסטים הולך להגיע ואתם בזמנכם (אם בכלל) קראו קדימה ואחורה- בזמן
שלקחתי ונתקע אצלי כאן.
מרתביתכם נמענים עלומים עבורי, אבל אני
כותבת גם לעצמי. כדי שלא אשכח, שאזכור את הניואנסים, לפחות את היי לייטס. מראש, כעת
ובוודאי בדיעבד ברור לי שהתקופה הזו הופכת לאחת החויות המכוננות בחיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה