את הענפים מנקדים ניצנים. בגינה שליד
(גינה אקולוגית) , עולים אדי ריקבון של תחמיץ סביב לעצים. ציפורים תקועות בתוך
שיחים קטנים ומצייצות בפראות של התחלה. כל סימן לשמש מוציא את הפריזאים החוצה אל
הגינות והגנים שבכל רובע וכאילו היו לחופו של ים- הם עם הפנים לשמש. גני לוקסמבורג
(מרכז העיר,ליד הסורבון) מתמלאים בסטודנטים צעירים שאוחזים קופסאות אוכל ( מהבית..
), אנשים מבוגרים יושבים עם העיתון, והערב-רב המאושר הזה מתחיל להיפתח. נראה שזמן
אחר מגיע.
אז כשהשמש מתחילה להשפיע- זה ממש זמן
טוב לדבר על- אפריקה. על ה'אקונה מטטה' של אפריקה, על הנוכחות המסיבית של אפריקה
כאן.
זה התחיל מבחינתי כשהגעתי ושניה אחרי
ההלם- הבנתי שכאן, ויותר ממה שחשבתי, אני בסניף של אפריקה. הודות להמלצה
נהדרת (תודה גרי!) הגעתי ל-'ג'נרל קומפוטאר' – הבר הכללי הזה על
תעלת סן מרטין, הוא בר כל כך סודי ובלתי נראה ברחוב- שכולם יודעים עליו ויש מקום
לכולם. בנתיים דגמתי אותו כבר 3 פעמים: חדרי פלאות עם ארכיטקטורה שממקמת אותו ממש
באפריקה, מוזיקה אותנטית, אוכל אותנטי, ווייב אותנטי, ספרייה מרתקת וספציפית מאוד
והעיקר א'גנדה אפריקאית מקורית וגאה (גאה נטו- לא מה שחשבתם). התחושה בו טובה.
פטיט גנעדן לאמנים. 
וגם ברור לי ששום דבר אינו מקרי בעולם
ועל הדיסק און קי ששלח לי הקולנוען הפרטי שלי (תודה הדר!) מחכה לי סרט אוסטרי
'פרדייס לאב' – אני פותחת ונכנסת להלם קטן..הסרט הפסבדו ריאליסטי הוא על נשים
אוסטריות מבוגרות היוצאות לחופשה לקניה והדיאלוג בינן לסביבתן הגברית השחורה. הן
מחפשות סקס (אולי אהבה), הגברים הצעירים מחפשים כסף, וכל אחד מהצדדים מקבל בסופו
של דבר את חלקו בעיסקה. הסרט היכה בי בבטן הרכה. שום דבר בו לא יפה. אפריקה לא
יפה, האוסטרים- לא, המלון לאירופים- לא. וכל זה היה שם עבורי כדי להכין אותי לחשוב
על האפריקה הזו. קודם כבשו אותה, ניכסו את עושרה, גנבו אותה, התפשטו בה מחלות קשות
כל כך כאיידס ואבולה ומה לא.. העולם ( להוציא קרן ביל גייטס וארגוני סיוע) לא ממש
היה שם בשבילה, וכעת מליוני אפריקאים מחפשים חיים חדשים לחופיה של אירופה, ובאירופה
התפתחה וואחד בעיה מול העיניים, מה עושים עם הגלובליזם הזה , עם העובדה שהערים
מתפוצצות מאוכלוסייה חדשה, מוסלמית בעיקרה, אחרת, שאינה שוות זכויות, אלא פליטה\
זרה\ מהגרת. ומה תאמר על זה צרפת הקולוניאליסטית או הפוסט קולוניאליסטית?
לפני חודשיים קיבלתי את ההמלצה להגיע
למוזיאון הזה (תודה סמדר!) רשמתי לעצמי, והיום- הגיע תורו: מוזיאון
ההיסטוריה של ההגירה. בשנת 1931 נפתחה שם התערוכה הקולוניאליסטית הגדולה
והראשונה שהביאה לצרפת 8 מיליון מבקרים בחצי שנה! . זה היה יומו הגדול של הבנין
הכל כך מנופח הזה הנראה כמו מקדש, אולם כנסים ע נ ק י, שכל הפסאדה החיצונית שלו
בבטון- 'מגולפות' סצינות ענק קולוניאליסטיות של שחורים משורבבי שפתיים, קרוקודילים
וספינות. כולו בפנים אומר ארט דקו (שזה גילוף וחיתוך ומה לא והעיקר גיאומטרי,
קונטרה לארט נובו המסתלסל). הנוכחות הארכיטקטונית גדולה מדי. בקומה ה-1 תיאור
(כמעט מתנצל) של גלגוליו של המוזיאון שעבר
מיני גלגולים וסופו שהפך ב-2007 ממוזיאון קולוניאליסטי למוזיאון ההגירה..(מדליק
איך התיישב עליהם המעבר ההזוי הזה).
יש בו כל מה שצריך והכל לא נכון.
בקומה מינוס 1 מסתתרים עשרות אקווריומים
מטורפים על כל האלמוגים והדגים שרק אפשר לדמיין, כל כך נורא ומדהים שהתחלתי לצחוק
בקול, ללטף דרך הזכוכית את המנטות, את חתולי הים, את האלמוגים המופלאים. באזור
הקרוקודילים האומללים – נעצרתי, יש גבול למה שיכולתי לשאת.
 |
| חתיכה קטנה מחזית מוזיאון ההגירה שכולה תבליט פיסולי יוצא דופן המתאר את הקולוניות שנכבשו בכל העולם |
 |
| הבובה השחורה הזו קצת הבהילה אותי שכן הייתי די לבד במוזיאון ההזוי הזה שמרבית אוצרותיו נלקחו למוזיאון אחר מוזיאון ק.ברנלי ( ארכיטק' של ז'אן נובל) התערוכה ההקיימת סובלת מחינוכיות יתר.. וחוסר ידיעה איך יוצאים באמת מהפלונטר הזה שנקרא ים ההגירה הזה |
 |
| אבל ארט דקו זה ארט דקו וזה אחד מ-2 האולמות שנשמרו בצורה בלתי רגילה מ-1931 למי שאוהב עיצוב פנים והיסטוריה של עיצוב פנים- זה שיעור נפלא מול מקור. |
בקומה ה-2 תערוכת 'הוט קוטור' – בתערוכה
שנקראת 'פשן מיקס' (כלומר: "לא ממש ידענו מה לומר על כל השמלות המעלפות האלה
(איסי מיאקי, בלנסיאגה, קום דה גרסון, מי לא).. אבל אין ברירה אנחנו (האוצרים
המאעפנים של המקום ההזוי הזה) שבויים בנקודת המוצא.. והשאלה החשובה שלנו היא- מתי
כל אלו- הגיעו לפריז".. התפיסה הקולוניאליסטית מושרשת עמוק מדי.
הסתובבתי יותר משעתיים בבניין ההזוי
ודמיינתי פתרונות תימטיים ועיצוביים כדי הפוך אותו לאבן שואבת רלבנטית ודווקא
בהפוכה, למרות ונוכח. שיעור אדיר.
העברת לי תחושה כבדה של לופ סגור , ריצה אחרי הזנב , סחרור במציאות שלא ניתן כבר לשלוט בה
השבמחק