בסבב התערוכות החדש בז'ו דה פום-
הגלריה הנפלאה בטילרי (גנים) שממול האורנג'רי (במטרו- קונקורד) תערוכה אחת מאוד
ראויה. יש המון תערוכות צילום בו זמנית בפריז אבל זו של טיירין סימון מתעלה עליהן
והסיבה היא כי אצלה הסובייקט או האובייקט המצולם הם משניים לתימה (המאוד שווה)
שהפעילה אותה . אני הולכת וצופה אבל גם חושבת, וזה קורה מעט בתערוכות צילום. טיירין
סימון (ילידת 1975) חוקרת ומציפה סטרוקטורות חברתיות, מביעה עמדה ביקורתית, 'מרימה
את החצאית' באופנים מרתקים ומתייחסת אל תופעות, דברים שאנחנו יודעים במעומעם , ושאינם
נמצאים במרכז המחשבה והופכת אותם במהלך
השיטוט בתערוכה לעקרוניים, לא נותנים מנוח . למרות הביקורת שלה , עולה מתוך
העבודות אהבת אדם ומחשבה עמוקה. תערוכת צילום משובחת.
 |
| שום צילום שלי מהתערוכה הזו לא ישקף את החויה. זהו אחד מקבוצתת צילומים להם היא קוראת 'התמימים'. אנשים שריצו עונשי מאסר ארוכים על לא עוול בכפם. התברר שהיו חפים מפשע. היא חזרה איתם או לזירת הפשע כביכול או למקום האליבי ושם צילמה אותם. |
 |
| זו דוקא אנקדוטה בתערוכה. 50 תיבות נגינה קטנטנות שהצופה יכול להפעיל בעדינות וכל אחת מנגנת את המנונה של המדינה. 50 מדינות חזקות (שלהן התל"ג לנפש הגבוה ביותר) גם אנחנו שם. (המדינה ה-47) העונש שלנו: 'התקווה' ששם היא בת דודה של המנגינה... |
תערוכת כפתורים במוזיאון לאמנות
דקורטיבית. הארמון הצמוד ללובר הוא מוזיאון שתמיד שווה
להיכנס איליו אבל חובה לדגום אותו במידה. אחרי תערוכה סוחטת כמו תערוכת הצילום
הלכתי אל תערוכת כפתורים. מהמאה ה-17 ועד היום, דרך כפתורים ( מעלפים, נפלאים,
עשירים ומה נאמר.. כפתורים). הצופה מכיר את ההיסטוריה של צרפת, את האמנות ( כי
כידוע 'הכפתורים הם ראי התקופה'..) ובעיקר מבין דבר או שניים על המקום החשוב שהיה
ויש לפריז כבירת אופנה. שיעור מאלף. אז בלנסיאגה לטעמי, שאנל קצת פחות, ואני ממש
בעד כריסטיאן דיור ואיב סיין לורן.. ( בגדים מהממים ו.. כפתורים.. אמרנונ- ראי
המעמד). זה מצחיק כי דווקא פה מול אלפי הכפתורים הבנתי עוד משהו על הדלות ממנה
אנחנו מגיעים. לנו אין מסורת כפתורים. שרדנו שואה, מלחמות ולנפוליאונים שייצרנו
ב-70 שנים האחרונות לא היו עושי כפתורים משלהם. רק זה חסר. הכפתורים החזירו אותי
לפורופורציה והשכיחו את טלטלת טיירין סימון. קפה טוב ברחוב , גשם ממשיך לרדת
ואדיוס- לנוח!
קצת.. חוש הומור.
הכל רציני כל כך, עשוי ומהודק.
בא לי קצת מהחלק הרך הזה של אמנות- שבה אפשר לחייך, לצחוק, להנות מהניסוי.. מהעשייה ולא רק מהתוצאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה