ההחלטה הייתה נהדרת.
רכבת היורוסטאר- נוחה. יוצאת מתחנה מרכזית בפריז, ומגיעה לתחנה מרכזית כבלונדון, ובכך שמה בכיס את סיפור שדה התעופה.
האנגלית- אחרי 3 חודשי צרפתית, האנגלית באה כמים טובים על אוזני. משהו שהיה קפוץ, דרוך, מאומץ, וערני- נח. בלונדון אני מבינה הכל. לא צריכה את תועפות העירנות הזו שהייתה בי : on כל העת.
מקינגס קרוס (=סנט פנקרס- התחנה איליה היורוסטאר מגיעה) יצאתי ב'טיוב' ( יקר מאוד ביחס ל'מטרו'- יותר מפי 3) לעבר הטייט מודרן. מזג האויר בפריז גשום ואפור ומבחינה זו המזג הלונדוני היה ממש לא מרגש באות המידה. בטייט מודרן למרות שנאם ג'ון פייק היה שם גם.. והיו עוד.. כיוונתי עצמי מראש- לתערוכה אחת. אחרי שנות צפייה והתבוננות רבות, מכירה כבר את גבולות הספיגה הנכונים.
מרלן דומא. האמנית הדרום אפריקאית שעזבה בגיל צעיר את היבשת והתחנכה בהולנד, היא חתיכת אמנית עכשווית ראויה ביותר. אט אט תוך תנועה בין חללים שהעבודות בהן הוצבו בשכל רב, ובתלייה חכמה, המפורקת נכון לפרקים, ובעיקר ברווח נכון כל כך בין הדברים.. התאהבתי. נפלתי שדודה לרגליה ואילו הייתי מבקרת אצלה בסטודיו הייתי מעזה ושואלת – כמה? ( ברור שזה כבר לא ביגה האפשרית אבל לחיי המשחק הדימיוני הקטן) . כל כך מעט קורה לי שאני רוצה לנכס עבודה לעצמי. הפעם עמדתי מול 2-3 כאלו ואמרתי לעצמי 'וואוהו'. הייתי רוצה לראות אותן כל בוקר שוב. מרלין דומא הכי טובה כשמציירת בעיקר דמויות. דיוקנאות ויחידים- נפלא. תמיד בהקשר עכשווי, פוליטי, מחודד. להרבה מעבודותיה היא מוסיפה משפטים שמתפקדים באופן יוצא מן הכלל. בין החדרים על הקירות יש טקסטים שהיא כתבה כי חשוב לה להיות זו שאומרת את הדברים. היא אינה אוהבת את ההתערבות האוצרותית המתווכת של המילים על עבודותיה ולכן היה לי כל כך מענין לטייל בין עבודותיה ולהרגיש כיצד ידה מיומנת כל כך, בין אם זה במילים או בצבעי מים או בצבעים סמיכים יותר. היא נהדרת. אינטימית ובה בשעה- כללית וחשובה. מליון צבעים של שחור עד לבן לתאר דיוקנאות אפריקאים. מצוין. מומלץ. עד מאי. לא צריך יותר.
 |
| קיר הכניסה.. יותר מזה לא יכולתי לצלם כיון שאסור היה..תהיו חייבים להאמין לי |
אח"כ ישבתי עם ידידה לונדונית במסעדת הלאונג' -לחברי הטייט, על ארוחה טעימה מול נוף לונדוני- כנסיית סיינט פול,וגשר המילניום, והיה נעים.
בתחנת הרכבת בלונדון קניתי סנדלי ערב הזויים, נפלאים ואחרים מכל מה שהיה לי ובהפוך לגמרי ממה שנראה לי שאני, וידעתי.. שלמרלן דומא הצליחה התערוכה.
חזרתי קצת יותר נינוחה והרגשתי כמי שעוד מעט עוברת על גדותיה. 3 שעות שקטות ברכבת עם ספרים נהדרים :מילים על אמנות ( רולן בארת, ג'וזף בוייס, מרלין דומא) – עשו עבורי בדרך חזרה לפריז את שלהן.
אחרי 25 פוסטים ארוכים שמכסים רק טיפה
מהחוייה התרבותית שלי בפריז, החלטתי לקחת פאוזה מלשחרר את חויותי אל הפייסבוק.
כנראה שזה מה שמתאים לי כעת.
עכשיו יותר מקודם יודעת ש'שם' זה לא 'כאן'.
שהטמפרטורה האחרת בארץ בין אם בגלל הרחוב, הבחירות, הפוסט בחירות או האקלים המתחמם,
עושים משהו אחר מכאן -למה שיוצא בכתוב, למה שמתפרש, ואני מרגישה שאני לא שם
כעת. שאיני יכולה לייצר חיבור נכון לטמפרטורות שעולות אלי מן הארץ ועל כן מרפה.
אני ממשיכה לכתוב לתעד את חוויותי ואשלחאותן בנתיים דרך המייל לקומץ
שאיתם אני בקשר רצוף.. אם יהיו עוד שירצו- לקבל אז בפרטי לכתובת מייל אשתף גם אותם ובשמחה.
וכמובן שאפשר להמשיך ולהגיב לפוסטים אם רוצים אלא שדרך המייל. אבל לכעת די לי עם ה-exposer הפייסבוקי.
לאלו שבאים מהאנגלית אל הצרפתית קורה שמתבלבלים בשמות של 'תערוכה' ו'חשיפה'
(אקסהבציוניזם.., אקספוזיסיון.. ) אז
הנה- הבלבול הזה מתאים כנראה לכאן.
ברכת אביב טוב -
אפי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה